פסק-דין בתיק ת"ק 006739/02

בפני תביעה להחזר סכומים ששילמה התובעת למכללת ורצברגר - בית החוגים והאומניות בע"מ - הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת").

התובעת נרשמה ביום 31.7.01 ללימודים במכללה המנוהלת על ידי הנתבעת.

לטענת התובעת, מספר ימים לאחר שנרשמה ללימודים גילתה שהיא בהריון ובהיותה מטופלת בשלוש בנות קטנות, הסתבר לה כי לא תוכל לממש תוכניותיה ללמוד, עקב ההריון הנוסף.

לפיכך טוענת התובעת כי ביום 15.8.01, כשבועיים לאחר ההרשמה, הודיעה בשיחה טלפונית, לגב' ורצברגר, מנהלת המכללה,  כי היא מבקשת לבטל את ההרשמה אך זו ביקשה ממנה לשקול שנית והבטיחה לחזור אליה בעניין זה.

ביום 20.9.01 שלחה התובעת אל הנתבעת מכתב, באמצעות הפקסימיליה, בו היא חוזרת על בקשתה בשיחה טלפונית מיום 15.8.01 לבטל את הרישום וכן לבטל את החיוב בכרטיס האשראי.

בשולי המכתב מציינת התובעת כדלקמן:

            אבקש לציין כי השארתי מספר פניות במענה הקולי של משרדכם".

משלא נענתה בקשתה של התובעת לבטל את הרישום ואת חיוב כרטיס האשראי, נשלח ע"י עו"ד עופר כהן, מטעם התובעת, מכתב רשום הנושא תאריך 18.10.01 ובו חזרה על עיקרי הדברים בנוגע לבקשתה של התובעת לביטול הרישום.

גב' ורצברגר, הנתבעת מס' 1 ונציגת נתבעת 2, הכחישה בעדותה כי התובעת התקשרה וביקשה לבטל את הרישום. באשר למכתב שנשלח באמצעות הפקסימיליה טענה בעדותה כי:

            "אולי התובעת שלחה פקס. אנחנו מקבלים המוני פקסים ביניהם ראיונות עבודה וכו' אבל פקס לא יוצר מצב של מחויבות. אם אני לא קיבלתי את הפקס באופן אישי לא יכולתי להתייחס אליו".

לטענת הנתבעת, על פי תקנון המכללה, שצורף לכתב ההגנה, ביטול הרשמה לאחר תחילת הלימודים מחייבת במלוא שכר הלימוד (סעיף 2 לתקנון) כן קובע סעיף 3 לתקנון, כי ביטול לימודים יעשה במכתב רשום בלבד.

משכך, טוענת הנתבעת, כי מכתב רשום, הוא מכתבו של עו"ד עופר כהן,  התקבל במכללה רק ביום 25.10.01, בעוד שהלימודים החלו ביום 15.10.01 ולפיכך ומשום שמכתב רשום התקבל רק לאחר תחילת הלימודים אין התובעת זכאית להחזר כספי כלשהו.

הגב' ורצברגר, חזרה בעדותה על הטענה, כי מכתב רשום בנוגע לביטול הלימודים התקבל רק לאחר פתיחת שנת הלימודים ולכן התובעת אינה זכאית להחזר שכר לימוד אלא שהודתה בעדותה, כי העתק מתקנון המכללה, לא נמסר לתובעת ואף אישרה את טענת התובעת כי טופס ההרשמה שבו מופיעה הפניה לתקנון המכללה, גם הוא לא נמסר לתובעת וכדבריה:

            זה נכון שהחתמתי את התובעת על טופס הרשמה. טופס ההרשמה נשאר אצלנו. לא נתתי לתובעת את תקנון המכללה. התקנון תלוי במשרד על הקיר".

משכך הם פני הדברים, אני סבורה כי הנתבעת, אינה יכולה לצפות כי תלמידיה ינהגו על פי תקנון שתלוי על הקיר במשרדיה ואינה יכולה לחייב את מי שנרשם ללימודים במסגרתה, לנהוג, ביחסים עימה, על פי תקנון, שעותק ממנו לא נמסר לעיונו.

תקנון המכללה, המשתרע על פי שני עמודים צפופים וגדושים, צורף לכתב ההגנה ועצם הדרישה כי מי שנרשם ללימודים במכללה, ינהג על פי תקנון זה, מבלי שקיבל עותק ממנו, לא רק שהינה בלתי סבירה אלא אף נגועה בחוסר תום לב.

אם יש ממש בטענה, כי ביטול הרשמה ללימודים, גורם נזק למכללה, שכן לא ניתן למלא את מקומו של תלמיד שביטל הרשמתו - ואני סבורה שכך הוא - הרי על הנתבעת היה להתייחס לבקשתה  הטלפונית של התובעת, לבטל את ההרשמה ללימודים וכן למכתב ששלחה באמצעות הפקסימיליה ולהערך בהתאם ולא להיתלות בטענה, כי מכתב רשום כדרישת התקנון, הגיע רק ביום 25.10.01 לאחר תחילת שנת הלימודים.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי ראיה לכך שהתובעת לא ביקשה לבטל ההרשמה היא עצם העובדה שהתובעת נרשמה טלפונית ביום 21.8.01 לשתי סדנאות חד פעמיות שנערכו בימים 11.9.01 וכן 20.9.01.

התובעת, הודתה בהגינותה,  כי הדבר יתכן אך אינה זוכרת את הדברים לאשורם שכן  בתקופה זו הרגישה לא טוב.